הכלה במערומיה / אנונימוס   
פרטים נוספים  פרק ראשון  ביקורות  רכשו ספר זה


שיעור 1


כנות היא מן החשובות שבמעלות

בעלך לא יודע שאת כותבת את הדברים הללו. קל למדי לכתוב ממש מתחת לאפו. קל, אולי, כמו לשכב עם אחרים. אולם איש לעולם לא יידע מי את ומה עוללת, שכן מאז ומתמיד הצטיירת כרעיה טובה.



* * *


שיעור 2


מים קרים מעוררים, מחזקים ומחשלים את העצבים

ירח דבש. ארץ זרה.

ואת שם, מתמסרת לפולחן המיני ונזכרת ביום ההוא, בהיותך בת שבע, כשגילית את המים. זו הייתה הפעם הראשונה שלך בבריכה; במקום בו גדלת לא היו בריכות. את נזכרת בחופשת הקיץ ובבריכת השחייה, המים גואים בעדינות במעלה בטנך בעודך צועדת קדימה בזהירות, הקור מזדחל לאיטו ונשימתך נאספת בקשר הדוק שמתהווה בבטנך ואמך כל העת לפניך, מחייכת ומשדלת ומושיטה את ידיה וצועדת עוד ועוד לאחור. ואז, לפתע, את צפה והמים לופתים את בטנך ורגליך כמו מיתרים של חבל, שריריים ומרגיעים ורכים כמשי, והזיכרון טעון כמו נשיקה ראשונה.

ובאשר לזיון הראשון שלך, טוב, את זוכרת בעיקר את הצליל בשעה שאצבעותיו היו נתונות בין רגלייך, מכינות אותך. הכל נמחה. כעת את לא זוכרת אפילו את השֵם..



* * *


שיעור 3


הצעת מיטה נוחה, היא מן החשובות שבמלאכות הבית

באוויר הלילי של מרקש, בירח הדבש המאוחר שלך, ציוצי השחרית של ציפורי הבוקר נשמעים כמו שומן המיטגן במטבח בקולות פצפוץ. עדיין חשוך, אך ציוץ הציפורים מחליף את קרקור הצפרדעים בבת אחת, כאילו מנצח תזמורת הוריד את שרביטו. המואזין הקורא לתפילת הבוקר קורע אותך משנתך ואינך מצליחה להירדם שוב, את רוצה לפתוח את דלתות המרפסת לרווחה ככל שהדבר ניתן ולשאוף את הזריחה המדברית המשונה. אבל אם תעשי זאת יתעורר קוֹל, בעלך, ויתלונן.

אז את מניחה את ידך על תפיחת ירכו ונושמת את שנתו, את ריחה החמוץ-מתוק, ומחייכת ברכות בחשיכה. לאחר מכן את מחככת את אפך בעורפו הניחוחי.

אף פעם לא אהבת יותר.

את חומקת אל המרפסת. חם, לפחות עשרים ושמונה מעלות. חיוך ילדותי ומשתאה מברך את שפע הכוכבים, שכן בשל בוהקם הכתום של אורות לונדון, מעולם לא צפית שם בכוכבים ולרוב אינך יודעת מתי הירח מלא. פרחי הלילה נושפים את פריחתם, בוגנוויליה והיביסקוס ומגנוליה, כשהם עטופים עדיין בצללי החשיכה. את חשה מדושנת עונג. קוֹל קורא אליך, נוּגה, ואת שבה וחומקת פנימה וזרועו חופנת את גופך ואוחזת בך בחוזקה.

כפות רגלייך משתחררות מן הסדין המהודק ותלויות להן מעל קצה המיטה, וכמו תמיד הן מצליחות לגלות את הקרירות ואת האוויר.



* * *


שיעור 4


למרבית האנשים יש מעט מאוד חברים; הואיל ונעשה שימוש כה נרחב במילה,
היא התרוקנה מתוכנה


ביום שלפני נסיעתך למרקש, הגברת תיאודורה ווייט מספרת לך שאין בחייה ולוּ שמץ של תשוקה. את נדהמת מדבריה, אך היא פוטרת אותך בחיוך ובתנועת יד. לאחר מכן היא מסלקת קמצוץ טבק מלשונה ומטילה את ראשה לאחור, על מנת ללגום את שארית היין הלבן. היא נולדה בת שלושים וחמש בשעה שאת עדיין לא התעצבת, לא הקשחת לעבר הבגרות. גם את בשנות השלושים לחייך, אבל בניגוד לה את מקפצת בשלוליות ומזייפת כשאת שרה כאילו טמונה בקרבך ילדה קטנה, המסרבת לגווע.

התשוקה היחידה בחיי היתה אל ישו, מספרת לך תיאו, כשהייתי בת אחת-עשרה, וזה היה קשור איכשהו לירכיים.

היא סולקה מן המנזר מפני שהנזירה הראשית החליטה שהשפעתה על התלמידות, הייתה גדולה מזו של הנזירות. היא נוהגת לספר הרבה אנקדוטות מן הסוג הזה, את לא. חבריה הקרובים קוראים לה דיז. היא תמיד מגלגלת בין אצבעותיה את הסיגריות שלה לאחר שהיא שולפת אותן מתוך קופסת כסף חבוטה, נוהג המוסיף לה לִוית חן, כמו גם האווירה שנוצרת סביבה, כאילו היא תמיד מיוחמת. חברתך שופעת ובשלה, גופה רחב מידות. היא אחת מן הנשים הללו שנראות כאילו הן נהנות משפע בכל התחומים; אוכל, אוויר צח, מין, צחוק, אהבה. לצדה של תיאו את מרגישה קלושה, כמו עלה שנשכח זמן רב מדי במים ונעשה חסר צבע וחיים.

אבל את לא מקנאה בה, משום שאת יודעת עליה יותר מדי. היא חברתך, החברה הוותיקה ביותר בעולם כולו, ואת אוהבת אותה מיום שמלאו לך שלוש עשרה. את מתקשה להחליט למה את כל כך מוטרדת לשמוע שאין בה שמץ של תשוקה; אולי משום שבניגוד אליה נדמה שחייך, בתקופה שקדמה ליציאה לירח הדבש, טובלים באהבה. ובשעה שאת יוצאת מבית הקפה והולכת הביתה, המחשבה הזו גורמת לך לחייך במופגן. את פשוט לא מסוגלת להימנע מכך, ומחייכת חיוך רחב בעודך צועדת ברחוב.

סאגה הוצאת ספרים
דף הבית
הספרים
כיתבו אלינו
מי אנחנו
לשוב הביתה בשחייה  חייבים לדבר על קווין  לחנך את הנרי  הכלה במערומיה  תלחצי!  האב הישן 
הוצאה לאור סאגה  | הוצאת ספרים  | xprho  | כתבו אלינו 
2005 - 2014 © כל הזכויות שמורות להוצאת סאגה